— 221 — מאז שרֶמֶה עזבה, מאז שעזבו אחת-אחת כל חברותיה במשפחה הישנה שלה, תומאסה הלכה תמיד לבדה בחצר . היא לא אהבה את חברותיה במשפחתה החדשה . היא לא אהבה את הצחוק והבדיחות שלהן . היא לא התיידדה עם אף אחת, אפילו לא עם חוספינה, שהשתדלה להיות נחמדה אליה . רק חוספינה השתדלה . האחרות הסתכלו עליה באיבה, במיוחד כשחילקו את האוכל בחבילות ששלחו להן וספרו שוב ושוב מה שיש להן לפני שנתנו לה את חלקה . ותומאסה אכלה במבט מושפל ארצה . כשהמכתב בידה הלכה בחצר מימין לשמאל . תראו, תראו, אחותי כתבה לי חזרה ואמרה לאסירות שנקרו בדרכה . היא התיישבה על הספסל שעליו, לפני כל-כך הרבה זמן, התחממה בשמש במשך עשר דקות, כשסוֹלֶה האכילה אותה בזונדה דרך חור המנעול של תא העונשין בו הייתה כלואה . סוֹלֶה, המיילדת הקומוניסטית מפֵּנְיָרַנְדַה דֶה בְּרַקַמוֹנְטֶה, הדלת הפתוחה של הכלוב . תומאסה הצמידה את המכתב לחזה וחיפשה במבטה את החלון של אגף מספר שתיים . משם רֶמֶה, הוֹרְטַנְסִיָה ואֵלְוִוירָה הסתכלו עליה . כל-כך הרבה זמן עבר מאז . כל-כך הרבה זמן . היא דמיינה את מראה שלושת הראשים ליד הזכוכית . כל-כך הרבה זמן . היא התיישבה על הספ...
אל הספר