אפילוג

הלא הוא הקפה ‑ מסעדה Le Moutchou , המכולתניק השכונתי בשפת ה ‑ pataouète , אותה עגה קָטָלָנית שהיתה שגורה על לשונם של הפְּיֶיה ‑ נוּאַר ‑ כך הסבירה לי ליסה, בעלת המקום ‑ "השפה של אלבר קאמי שלנו" . אבל בניגוד ליאמה סאפיה, שכולה טבולה במסורת אלג'ירית, המקום של ליסה, המעוצב בסגנון אַר ‑ דֶקוֹ ומציע תפריט רחב מאוד, יכול להידמות לכל קפה רגיל בפריז . ההתרשמות הזאת ‑ שוב, של אורח לרגע ‑ התחזקה כשעמדתי במשך שעה ארוכה ליד Mémorial des Rapatriés , האנדרטה שהוצבה בטיילת של מרסיי לציון הגעתם של הפְּיֶיה ‑ נוּאַר לעיר . סֶזאר, הפַּסל יליד מרסיי, הציב על כַּן בטון כנף אחת בלבד של מדחף אונייה, כסמל לכך שהמסע הימי היה בכיוון אחד . לא מעטים מן העוברים ‑ ושבים שפניתי אליהם בשאלה לא ידעו מה מסמלת האנדרטה, ואפילו הגבר שהואיל ברצון לצלם אותי לידה סבר שמדובר במחווה כלשהי ליורדי ‑ הים של מרסיי . כיתה של תלמידי תיכון חלפה ליד המקום, והמורה לא טרחה לעצור אף לרגע ולשוחח איתם על האנדרטה . רק אישה מבוגרת אחת ידעה בדיוק על מה מדובר . היא עצמה הגיעה כילדה בת תשע מאוראן שבמערב אלג'יריה, ודיברה בתיעוב על אותו ראש עיר,...  אל הספר