של פרעוּן מתגלגלות שוב ללעג מר : מעכשיו, "הכל בטל ומבוטל ‑ המרד, האֶף ‑ אֶל ‑ אֶן, ויציאתה של צרפת מאלג'יריה . כל זה מבלי שלאיש יהיה צל של מושג על המתרחש, חוץ מהחלטה שמעכשיו, כך ולא אחרת חייבים העניינים להתגלגל . לאומיות אלג'ירית ? לא קיימת יותר . אינטגרציה ? היא כבר התבצעה . אם כן, חביבי, מעכשיו אתה צרפתי . תפסיק להציק לנו . העניין נגמר" . ב ‑ 1 בנובמבר ,1958 יום השנה הרביעי לפרוץ המרד, נפטר אביו של פרעוּן, אבל איש לא טרח להודיע לו על כך . כחודש אחר ‑ כך הוא נוסע לכפר הולדתו, מתפלל שהחיילים במחסומים לא יגלו את האקדח להגנה עצמית שהחביא במזוודתו . הכפר היה שומם וחרב, ורק נשים נותרו בו . "מבט אחד על בגדיהן הבלויים ועל עיניהן הכבויות לימד יותר מכל על מצבן . אבל הן תפסו את מקומם של הגברים שנעלמו, ונשאו בעול בחריקת שיניים" . בית ‑ הספר שבו לימד בעבר ניצַל באורח פלא מהאש שהציתו המורדים, אבל פרעוּן היה מעדיף שיעלה בלהבות מאשר לראות אותו מושחת כך על ‑ ידי התלמידים עצמם, "אולי כנקמה על היהירות שנשבה כלפיהם מבין כתליו בעבר" . בסוף השנה מתקרבת המלחמה אל פרעוּן ומלחכת את שולי בגדיו . בעודו מלמד בב...
אל הספר