באלג'יריה היינו אורחים של "אחינו לנשק" ‑ הכוחות המזוינים של צרפת . נישאנו על כתפיים כמנצחים האמיתיים של "מלחמת סואץ" : הבריטים והצרפתים, שגם הם נטלו חלק במלחמה, לא הגיעו, כזכור, לתוצאות המצופות . הוכנה לנו תוכנית ביקור מפורטת בכל היחידות המפעילות הליקופטרים בלחימה, ושוּכַּנוּ במלון המפואר ביותר בעיר אלג'יר, שנשמר בקפדנות על ‑ ידי יחידה מובחרת של לגיון הזרים . ממרומי ההר דומה העיר דמיון מפליא לחיפה, ובייחוד הנמל וחווֹת מכלי הדלק, שהזכירו את חוף שמן . דמותה של העיר עצמה, כמו זו של חיפה התחתית, החזירה אותי לשנות ילדותי : ערבים במלבושיהם האופייניים, צפירת המכוניות, צעקות הרוכלים, ריח התבשילים וניחוח התבלינים . על כל צעד ושעל נראו חיילים מזוינים, שריוניות ומחסומים . חיילים ושוטרים ערכו חיפוש על גופם של עוברי אורח בנוקשות נטולת כפפות משי, מראות שהעלו בזיכרוני את שנות המאבק של היישוב בארץ בשלהי השלטון הבריטי, ואשר ספגתי ברגשות מעורבים ובלב כבד . הרי לא חלפו עשר שנים מאז לחמנו אנו בשלטון הזר, והנה אני כאן, בצידו השני של המתרס, ובלב חצוי : גם מֵבין ללב המורדים הלוחמים על עצמאותם, וגם לומד כיצד ...
אל הספר