אין פלא, אם כן, שאחד הדברים הראשונים שעשו האלג'יראים אחרי קבלת העצמאות היה לסלק מהכיכר בעיר אלג'יר את פסלו של המרשל בּיז'וֹ הרוכב על סוסו, ולהחליף אותו בפסל של האמיר עבד אלקאדר ; שמו של הרחוב הסמוך, "רחוב המתנחלים" ( Rue des colons ) , שוּנה ל"רחוב המשוחררים" ( Rue des libérés ) . ב ‑ 2020 ותיקי האלג'יראים בצרפת דרשו לסלק את פסלו של בּיז'וֹ גם מפריז, בנימוק שהוא היה "היטלר של אלג'יריה, המבשׂר של תאי הגזים, פושע מלחמה" . אבל הנשיא מַקרוֹן, אף ‑ על ‑ פי שגינה את הגזענות, הצהיר כי "הרפובליקה לא תמחק שום סימן או שֵם מההיסטוריה שלה, ולא יוסרו שום פסלים" . אבל אם ניתן להבין איך חייל גס כבּיז'וֹ מתבטא כלפי האלג'יראים כפי שהתבטא, מה נאמר על אלכּסיס דה טוֹקוויל ( Tocqueville ) , שחקר את טבע הדמוקרטיה בארצות ‑ הברית ובצרפת במאה ה ‑ 19 ? טוֹקוויל היה ציר בבית הנבחרים, וכפי שכתבה עדה צמח בהקדמתה לספרו המשטר הישן והמהפכה, בין השנים 1830 ‑ 1848 הוא "הלך פעמיים לאלג'יריה ללמוד את בעיותיה הקולוניאליות" . הביקורים האלה הולידו מאמר שכתב בשנת ,1841 ובו ‑ שוֹמוּ שמים ‑ האיש שהחירות זרמה בעורקיו, כדברי צמח...
אל הספר