מפאת קוצר היריעה לא אעסוק כאן בפרשת סואץ, אבל ספר אחר של גולני, מלחמות לא קורות מעצמן, חשוב אף יותר לענייננו, משום שהוא עוסק בשיכרון הכוח הישראלי . במבוא לספר כותב פרופ' יעקב רז כי "כשהוא נמצא שם, הכוח, אין צורך לראות את האחֵר [ . . . ] האחֵר, תמיד הוא, הביא אותנו למצב שבו אנו משתמשים בכוח . הרי הוא התחיל . אנחנו רק מגיבים . אולי פעם אחרת, כשהם יבינו ( כוח, ובכוח, כי הם מבינים רק כוח ) , אולי נדבר . אם יהיה עם מי" . למרות הפיתוי העז, לא אגרר לבחינת התובנה הזאת של גולני ושל רז בהקשר של המלחמה הנוכחית בעזה, שדומה כי מה שמאפיין אותה הוא הרעיון ש"מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח" . אבל ברור שהתובנה הזאת נכונה ביחס להקשר הצרפתי ‑ אלג'ירי, שכן מול דרישתם של האלג'יראים לעצמאות הגיבו הצרפתים בכוח, ואחר ‑ כך ביותר כוח, עד שלבסוף נואשו וישבו עימם למשא ‑ ומתן . הנה כך החלה המלחמה . ב ‑ 1 בנובמבר ,1954 "יום כל הקדושים", האירגון האלג'ירי "החזית לשיחרור לאומי" ( Front de Libération Nationale , בקיצור המקובל FLN ) פירסם ברדיו קהיר ובכרוזים ברחבי אלג'יריה את ההצהרה הבאה : אל העם האלג'ירי, אל פעילי המטרה...
אל הספר