חיי אדם, בדרך כלל צעירים ממש בתחילת דרכם . מותם, במונחים מספריים, יכול להיות צנוע למדי, אבל כל אחד מהם יוצר שרשרת של כאב ויגון שמקיפה משפחות שלמות, לעיתים גם קהילות, שספק אם יוכלו אי פעם להשתקם מ"כמות הנפגעים המינימלית", שהיא כמובן תוצאה כמעט הכרחית של מבצע רב סיכונים כזה או אחר . גם החברה הישראלית, שהדלתות של רבים רבים מאזרחיה הפכו כבר מזמן למועדות תמיד לנקישות ליליות של קצין או קצינת נפגעים, למדה לקבל בהכנעה את הטקס המכובד שממנו והלאה חייהם יהפכו לגיהינום . וככל שהקבלה הנכנעת של ההודעה מכילה ומאופקת יותר, כך ‑ מבלי שהוחלט על כך כמובן ‑ היד של הממלכה על ההדק קלה יותר . משפחות שאיבדו את בניהן בפעולה נועזת, רבת תהילה ומעוף מבצעי, יוכלו אולי להתמודד, לפחות בתקופה הראשונה, עם הכאב העצום באופן אחר, מתון יותר, ממשפחות שאיבדו את בניהן בתאונה מבצעית, למשל, אבל הזמן שלא מסוגל לרפא, מאחד את כל סוגי הכאב לכדי בור אחד שחור וגדול ממדים . הימים והשבועות שלאחר "אביב נעורים" מצאו את בכירי הפת"ח במבוכה גדולה : הפעולה בוצעה בעיר בירה ערבית שנתפסה בעיניהם ‑ פיזית ונפשית ‑ כמקום מקלט אולטימטיבי, במיוחד ל...
אל הספר