הוריו של אבידע, בהחלטה שכלתנית קשה מאין כמוה, כמעט בלתי אפשרית, בחרו לשאת את עיניהם קדימה אל האופק הבהיר ולחיות את חייהם, מלאי עניין ושגרה, נטולי אותה משקולת כבדה מנשוא המגדירה אותם מעתה ועד עולם כ"הורים שכולים" . כמובן, הם לא פסחו על אף אחד מאותם טקסי הנצחה שניסו להחזיר להם ולאחרים, ולו לרגע אחד, את דמותו של בנם, אבל זה נעשה במסלול מקביל, חשוב מאין כמוהו, ליד ציר חייהם המרכזי . הם היו אולי ההוכחה, יש בוודאי רבים כמוהם, שאפשר לנהל בו ‑ זמנית שני צירי חיים : של תקווה ושמחה ועשייה ושלל הנאות קטנות כגדולות, לצד ההכלה היומיומית של הבור השחור שנפער בלִבּם . הרגע שבו זוג הורים הופכים ל"שכולים" ומתנהלים ככאלה יכול להחריב את חייהם של כל בני המשפחה . צריך כוחות כמעט על ‑ אנושיים כדי להיות מסוגלים לא לשקוע באבל וברחמים עצמיים ולהמשיך ולמלא את החיים ברגעים קטנים וגדולים של אושר, כי אחרת ‑ מה היתה שווה כל ההקרבה הענקית של בנם ושל אחרים כמותו ? יש לא מעט הורים שמכריזים בקול או בלב שהם חייבים להמשיך בחייהם ולו בלבד עבור ילדיהם החיים . לטעמי, ועל פי הדוגמה של הורי ‑ הם צריכים להמשיך בחייהם הקודמים בר...
אל הספר