להתחבר בשום אופן לדמות החייכנית והצינית שהיתה לו עד לקורס הקצינים . היתה לו מטרה אחת בלבד : להפוך את הצוות שלו לטוב ביותר במחזור . הוא בשום אופן לא התעלל בחייליו כמו שהיה מקובל בגדודים, אבל הוא ייסר אותם בשוטים ובעקרבים, וכשהם הביטו שמאלה וימינה על הצוותים האחרים, הם קצת קיללו את הרגע שנפלו לידיו . במשך הזמן, ההערכה אליו בצוות שלו הלכה וגדלה, עד כדי הערצה אפילו, כי כשמגיעים להישגים, מתחילים להעריך את מי שהצליח לגרור אותך לפסגה . אבל ניצני ההערצה שהנצו לאורך המסלול לא הפכו את חייליו לחברים שלו בשום שלב . הדיסטנס בינו לבינם, שעליו כנראה החליט לשמור באופן שכלתני, כמו כל דבר שעשה, נשמר לאורך כל המסלול בן 17 החודשים . לפחות תכונה אחת מלבבת שלו הוא לא הצליח להסתיר מהם . בסוף כל מסדר, גם כשהיה כעוס ומאוכזב, הוא נתן מופע "סטנדאפ" שבמהלכו הם לא ידעו אם לבכות מהקושי או לצחוק מההומור הספונטני, שהפך אותו לרגע ממפקד קשוח ומרוחק לדמות מדליקה שאפשר להתחבר אליה ואפילו ליהנות ממנה . במהלך המסלול של חייליו, החליף אבנר חרמוני את נחמיה תמרי כמפקד הסיירת . לקראת סוף המסלול, השתחרר אייל בצר, שהיה הסמ"פ של ה...
אל הספר