בפיגוע הנורא במינכן . מבחינתו ומבחינת אנשיו, אין זה משנה אם מדובר בנקמה היולית, אמוציונלית, המשך ישיר לגעש הדם ולעצבים הרוטטים, או בפעולה סדורה, קרת רוח ומחושבת ‑ מבצעי הרצח במינכן חייבים לסיים את חייהם . כך, פשוט ובסיסי . התגובה הצה"לית המיידית על הטבח במינכן היתה זו האוטומטית, המתבקשת, זו שקלה מאוד לביצוע ושלא השתנתה מאז ועד היום, למשך יובל שנים : סדרה של הפצצות אוויריות על מחנות של מחבלים בסוריה ובלבנון . בהפצצות נהרגו ונפצעו כמה מאות מחבלים, אבל אף אחד לא העלה אפילו על דעתו שבכך ייסגר מאזן הדמים הפתוח תמיד . בליל 16 בספטמבר, עשרה ימים בלבד ימים לאחר הטבח במינכן, בוצעה פעולת תגמול גדולה בדרום לבנון . המטרה היתה בסיסי המחבלים שצמחו שם כפטריות אחרי הגשם לאחר שגורשו מירדן לאזור ה"פתחלנד" . בפשיטה נהרסו כעשרה בסיסים של מחבלים, וכוחות צה"ל הצליחו להרוג עשרות מחבלים ובדרך פגעו גם בכוחות צבא לבנון . שלושה חיילי צה"ל נהרגו בפשיטה ותשעה נפצעו . המוסד, לעומת זאת, היה ועודנו גוף הרבה פחות דוגמטי מצה"ל, אולי בגלל קוטנו בהשוואה לצבא ואולי בגלל אופי הפעילות שלו, ובכל אופן, בתקופה ההיא, הן הרעיונו...
אל הספר