182 / אבנרי כתב בערך כך : האם אינך חש כי גנבו לנו את הניצחון ? שהניצחון נפל קורבן לתככים ? שהזקנים לקחו לנו את שהאמנו בו ? יגאל אלון לא ענה על המכתב . למרות שהיה בן שלושים, והודח מתפקידו, הוא היה מבוגר דיו כדי להעריך עד כמה דמוקרטיה היא עניין שברירי . עד כמה היא תובעת משמעת, לפעמים כואבת . הפלמ״ח היה אליטה . אליטה צעירה ומתנדבת, אבל אליטה הפתוחה לכול — לפלמ״ח הצטרפו מכל שדרות הציבור — משכונות העוני, ממחנות הפליטים והמעפילים, מהפרופסורים לעתיד ומן הפועלים המבקשים להישאר כאן על פני אדמה . ניכר היה המתח בין הפתיחות לבין המחויבות האליטיסטית, בין הישראליות המובהקת לבין הפסיפס האנושי של קיבוץ הגלויות . חברי הפלמ״ח חשבו באופן שונה זה מזה ולא ויתרו איש לרעהו, אך האמינו כי הדמוקרטיה מחייבת וכי אליטה היא חיונית לדמוקרטיה . אין לאליטה זכות להשתלט . יש לה הזכות, ואף החובה ליצור, להוביל ולהיות פתוחה . היו בפלמ״ח נחישות תובענית עד מוות ואמונה עזה ובלתי מתפשרת בחיים . הפלמ״חניקים שחיפשו את המחר לא היו מכירים אותנו, שהגענו אחריהם . אך אנו מכירים את גלגולם . הם מסתובבים בינינו, כמו אז, בשקט, על קצות הא...
אל הספר