170 / החברה הישראלית כולה, ובמיוחד כלפי הפריפריה, שבה ישנם קיבוצים רבים . כך נולדה עוד מהדורה של הקיבוץ העירוני שהתקיים שנים רבות קודם לכן ונעלם . הקבוצות השיתופיות שקמו לא התבססו על עבודת ייצור חקלאית או תעשייתית אלא על חינוך . שיתוף הפעולה בין המחנכים ובין אנשי הפריפריה הציב אתגר גדול : כיצד להימנע מהתנשאות פטרונית וכיצד להפוך את כולם לשותפים . כיצד למנוע שכפול והנצחה של מחלות החברה הקיימת . הקבוצות השיתופיות- חינוכיות פעלו כדי לצמצם את המרחק הממוסד בינן לבין תושבי הפריפריה ולא השתמשו בדרכי פעולה סמכותיות כלפיהם . חברות שיתופיות אוטופיות קמות דווקא בסביבה שונה משלהן, והן נדרשות להכיר את המגבלות החברתיות המוטלות עליהן בפריפריה . ( פריפריה אינה נקבעת רק על פי המרחק מן המרכז, לעיתים היא קיימת בשכונות מצוקה במרכז העירוני . ) בתולדות הקבוצות השיתופיות לדורותיהן היו תמיד מתח ונתק בין הקבוצה לסביבתה : במנזרים מחפשי גאולה, במסדרים דתיים, בחבורות מיסטיקנים, באוטופיות פועליות סוציאליסטיות בהנהגת חולמי צדק אמידים, ואפילו בקומונות של היפים . הקבוצות השיתופיות של השנים האחרונות נלחמות בנתק הזה . ...
אל הספר