/ 153 והאינקוויזיציה הצרכנית . לתרמילאים בתחנה המרכזית אין אפים מעוכים בחלונות הראווה . שם ירקות ובגדים, צעיפים ומזוודות, שמלות חופה במאתיים שקלים נמצאים ממש מתחת לאף . איש העלייה השלישית, הסופר יהודה יערי, כתב פעם את הספר ״וידויו של אביגדור ש״ץ״ וטען שכאשר יסיים לכתוב את הספר — ימות . הוא לא סיים את הספר, כנראה בתקווה שחייו יימשכו לנצח . הוא מת והספר נשאר עם חללים רבים . מסופר בו על חלוץ זקן שעוזב את חבריו ויוצא להקים קיבוץ . בערוב ימיו הוא מבקש לבקר במקום שהתמקדו בו חלומותיו, ובדרך הוא עובר בתחנה המרכזית ( הישנה ) בתל אביב . לפתע הוא מבין : חלומו ייבחן דווקא שם — בתחנה המרכזית . בצומת שממנו נוסעים אנשים אל חלומותיהם, בצומת שבו מגלים את מזוודותיהם . התחנה המרכזית ומרכז הקניות בדיזנגוף מסרטטים את קווי המתאר הקרועים של הישראליות . פריפריה הצומחת במרכז, חלום שהיה לחורבה ומרכז קניות בלתי מושג לנידחי החברה, הנאלצים לשוטט בפרוזדוריו ולא משום התשוקות שהוא מציע . ואפילו לא משום תשוקת ההסתפקות במועט המתגלמת בחנויות להישרדות במרחקי המדבר והג'ונגל .
אל הספר