148 / כל מכתב מעלה מצב בלתי אפשרי, בעצם זה שהוא נשלח . קבלתו מדגישה את אי-היתכנות הקשר . המכתב אינו מעלה את יוקרתו של היחיד אלא מעיד על תודעת חולשה, על פרדה מחוסר ברירה . על רקע זה כדאי לנו לברר את יחסו של קפקא לציונות . ברור שהאופק היהודי-ציוני היה חלק מאישיותו . הוא גם עשה הכנות מסוימות, כמו המחברת שלו ללימוד עברית וקשריו עם אהובתו האחרונה שטיפלה בו בסוף ימיו . היא הייתה ציונית, אך עמדתו שלו לא הייתה ציונות של גיבור בגולה . חברו שמואל הוגו ברגמן כתב לו על רצונו לעלות ארצה כדי לממש בציונות את החלטתו להיות מאושר . הוא טען כלפי קפקא חברו שלא רצה להגשים את עצמו דרך הציונות . דמות ציון בעיניו של קפקא אינה דומה לדמויות שהועלו על ידי הציונות המקובלת בתקופתו . אולי ראה עצמו כשחקן בתיאטרון היידי שעולה ארצה לא כגיבור הציוני בעל השרירים, העובד את האדמה ועומד על במות השררה . בציון של קפקא יחיו גם הבודדים, הזקוקים לחמלה . מבחנה העתידי של החברה הישראלית הוא בפגישה בין נידחיה ולא רק בין מנצחיה . האם היה קפקא יכול לחיות וליצור ציונות מאתגרת שכזו — ציונות רגישה לגולה, לקרעים, לשוליים ?
אל הספר