המגדלור, נמל הבית והשעון

124 / הפכה להלכה גורפת ולכן החידוש בכל מנהג אסור — כי הוא מערער על הקביעה שחוקי התורה הם נצחיים . מול ההיסטוריה האנושית המתייחסת אל הזמן כמרכז קבע החת״ם סופר את עקרון הזמן האלוהי שאינו מכיר בהתפתחויות היסטוריות . הוא, הפועל על פי הנצח, לא יכול ולא צריך להתבונן בשעון התמורות, אלא בנצח המשפיע על תמורות הזמן האנושי המוגבל . לפני כמה שנים הודיע אחד הרבנים החסידיים לתלמידיו בירושלים שהוא לא יתפלל עימם בראש השנה ולא יצום עימם ביום הכיפורים . מבחינתו העובדה שחסידיו התחילו לענוד את השעונים שלהם על היד במקום במקומו ה״נצחי״ בכיס היא כניעה לזמן האנרכי-אנושי על חשבון קבלת זמן הנצח של אלוהים . השינוי, ענידת השעון על היד, מעיד על רפיסות ומרד . לא האמנתי שטקס כזה התקיים לולא צולם והונצח באמצעי התקשורת ה״אנרכיים-אנושיים״ : בטקס מאורגן תלמידי הרבי השליכו את שעוני היד שלהם ושבו לשעוני הכיס, בבחינת ״שמש בגבעון דום״ . אונס זה של הזמן להפוך לנצח משרת את התפיסה האפוקליפטית והאוטופית, המנבאות את מטרת ההיסטוריה ומנסה לאכוף את המטא-היסטוריה של יום הדין ובשורת הגאולה על ההיסטוריה . / 125 זוהי ראייה היסטורית הכו...  אל הספר