100 / מעריץ גדול שלך . . . אין בך תנופה אמיצה להשליך אתגר לחיים, לערוך ניסיון נועז . אתה מסתגר בקונכיה שלך, וכך הנך מקריב את השמים על כל אורותיהם וברקיהם . אתה חושש לצאת מן הקונכיה שלך, החשוכה כקבר . אתה פוחד . פוחד לגבי עצמך, לא לגבי ילדים . אפילו התירוץ של ״ילדים״ אין לך . אני רואה אותך במדבר, שוקע בחולות אין קץ, עד לחזה, עד לצוואר, ואינני מסוגלת למשות אותך משם . אבל ידי מושטות אליך, חיים ( . . . ) אבל מושטות . אם תחוש שאתה שוקע ולא תמצא ידים חזקות יותר משלי - תפוס אותן . אולי ידיי החלשות כקש יתחזקו לפתע, ובכוחות שלא מהעולם הזה ישלפו אותך מעלה מעלה ! [ מתוך ספרה של זיוה שמיר, ״לנתיבה הנעלם : עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק״ ]
אל הספר