/ 47 את התהליך שעובר הציוני לא כדרך אל הבית כי אם אל חפירת באר . רעיון זה עוסק בתהליך של חפירת באר בפריצה לעומק, בנביעה ממעמקים . היסטוריונים — במיוחד אלו שכבר חונכו על הרעיון של ״התקדמות אל״, על רעיון פרדה ממקור, על הליכה אל תכלית — ימצאו את רעיון הבאר קצת מביך . באר אינה פעולה על פני השטח . לדעתי אין זה מקרה שרחל המשוררת, בשירה ״כאן על פני אדמה״, מדברת בסופו של דבר על באר . הטון תנ״כי לגמרי . לא רק האדמה חיונית, אלא גם הבאר . בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל — בּוֹאוּ, בּוֹאוּהַכֹּל ! מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת . הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר ? תל אביב, תרפ"ז לאורך השנים הפכה הבאר לסמל . תהליך הפיכת מצבים, כלים ואירועים לסמלים מופשטים, לרוח, היה תהליך שגור . אך בציונות היה גם תהליך הפוך . תהליך של השבת הסמלים לפשוטם . לא רק שולחן קודש הערוך למצוות הרוח אלא גם שולחן אכילה, לא רק בית מקדש אלא גם בית ספר, לא רק דרך רוחנית מקודשת אלא גם עבודת סוללי דרכים . זהו חולין שאיננו מבקש הרס הקודש המרומם, אך לא מוותר על פגישה עם הנמצא כאן על פני האדמה, הראש...
אל הספר