זיכרון השואה

26 / הצעירים . הזיכרון הרצוני היה זקוק לסמל של התמודדות עם הקושי של אותם ימים . הוא היה לסמל המחייב פעולה . כשנודע על השמדת יהודי אירופה כתב רוברט וולטש כי לציונות לא יהיה כוח להתגשם, היות שאחרי המלחמה יצטרכו לאשפז את כל השורדים . העובדה שלא כך קרה מעידה על היכולת העצומה של השורדים . הבלבול והצירוף של תופעות כמו השואה, הפוגרומים וחורבן הבית לכדי עניין אחד — הם דרכים להשכחת האירועים . הפיכת השואה להמשך של חורבן הבית וקידוש השם מוחקת את ייחודה . אמנם רצח הוא רצח הוא רצח וכל התנכלות אנטישמית כלפי יהודים היא איום רציני — אך לא כל רצח דומה לשואה . המבחן החברתי-תרבותי של היהודים בימינו קשור בזיכרון השואה — האם נזכור, מה נזכור, איך נזכור . כיצד זיכרון השואה ישפיע על המצפון והמצפן של הזוכרים . השואה היא לא רק רצח עם מתוך תאוות שלטון או נקמה בלתי אנושית — היא היתה מכוונת נגד האנושות כולה . בהשמדת העם היהודי הנאצים ביקשו לבנות אנושות אחרת, המבוססת על עריצות ורצח . בתנועה הנאצית היה צימאון אינסופי לרצח, והיא השתמשה בעוצמתה הטכנולוגית כדי לבצע פשעים נגד האנושות . רצח היהודים שימש סמל וחלוץ לפרויקט...  אל הספר