זיכרון רצוני ולא־רצוני

22 / הסביר שהחוליות מוצמדות זו לזו ובתוכן עוברים המים . התפעלותו נבעה כנראה מהניחוש שבהיסטוריה כל חוליה נפרדת מזולתה, כדברי השיר ״הימים חולפים שנה עוברת״ — אך בתוך החוליות עוברים מים חיים כי ״המנגינה לעולם נשארת״ . זיכרון העבר מעובד על החרדות המוטבעות בו, אך הוא זרוע במחשבות על העתיד . הפיתוי הנרקיסיסטי הוא לראות בעבר רק מה שמשתקף בראי ולהפוך את הזיכרון לתריס הסוגר חלונות להווה ולעתיד . לא רק היסטוריונים מטפלים בהיסטוריה כזיכרון, אלא גם פסיכולוגים, אנתרופולוגים, אנשי הגות ודת, מיסטיקנים ואנשי מדעי הטבע . לא רק השיכחה פוקדת בעקבות הימים החולפים, אלא גם פגישות מחודשות עם הזיכרון . יוסף חיים ירושלמי, בספרו ״זכור״, טוען כי ליהודים יש זיכרון ואין היסטוריה במובן המקובל . לי נדמה שההיסטוריה כפי שנכתבה במשך מאות בשנים דלה ממה שהצטבר כזיכרון, שהרי היא מנציחה את סיפורה של התהילה, של העלילה, ולא של בני האדם כפי שהיו . אבחנה דמוקרטית של הסיפור האנושי דורשת מאיתנו לספר את סיפור הילד, האישה, את קורבנות הקולוניאליזם והמיסיונריות, את הפועל והנזיר, את הפושע . בספרו של ג׳ובאני בוקאצ׳ו ״דקאמרון״ יושבים ש...  אל הספר