בין קודש וחול באוסף המשכן לאומנות, עין חרוד

התקווה היא לא כובע עם נוצות || 105 בעד עצמו . זהו ספר אומנות של אנשים עובדים, לא של נסיכים, גם לא של מעצמות אוספות שלל . " אומנות יהודית", כך הכריזה על עצמה תערוכה שנשאה כותרת זו ושהתקיימה בברלין ב- 1907 . אבי הרעיון היה מרטין בובר . אך מהי "אומנות יהודית" ? האם צייריה קובעים את זהותה ? האם היא אומנותם של אומנים יהודים ? או אולי הנושאים שבהם היא עוסקת הם נושאים יהודיים ? האם אלה הן יצירות אומנות שנוצרו עבור פולחן יהודי או כאלה המתארות את היהודים בחיי היום יום שלהם, בנדודיהם ובחיפושי דרכם ? האם אלו הם עיטורי לוואי לדברי ספרות יהודיים ? האם ענייננו כאן באומנות דתית או חילונית ? בובר שקרא לגילוייה של האומנות היהודית ) עד נאומו בקונגרס הציוני ב- ,1905 אומנות יהודית לא הייתה מוכרת כתחום מוגדר ( , אמר שנים אחר כך כי תרבות איננה ניתנת לתכנון, איננה פרי החלטה ; היא אמורה לצמוח צמיחה אורגנית . אף על פי כן הוא קרא ב- 1907 לכונן אומנות יהודית כפרוגרמה . התהליך שהתרקם בעקבות קריאתו של בובר התווה כיוון לבוריס שץ שעסק עוד במקום מושבו בבולגריה ביצירת אומנות לאומית . 2 במפעל ספר שבו ענייננו כאן, כלולה...  אל הספר