התקווה היא לא כובע עם נוצות || 101 בראשית המאה השלוש עשרה, ושנקרא על שמה . 1 בזמן הממושך שבילתה חיה במנזר בירושלים, היא פגשה את צאצאיה של הרוח הפרנציסקנית, ומצאה את השתיקות, את הרוח, את ההסתפקות במועט . אחת הנזירות, חברתה של חיה, הגיעה להשקת הקטלוג של התערוכה, ואף בירכה לשלום את גינת המנזר, את ירושלים, את מבקריה של התערוכה ואת העולם . מדבריה עלה שהיא עדיין מחפשת את המוזיקה של אלוהים במצוקתו ושתיקתו של העולם . אצל רחל המשוררת מצאנו רשימה מיוחדת על הנזירים, על הפרנציסקנים, על פרנציסקוס מאסיזי . ברשימתה היא כותבת : אכן גורל לרעיון כגורל האדם עלי ארץ . יש רעיונות טהורים שהגשמתם מדליחתם . כמבוע זה שנדלחו מימיו בערוץ החומר בדרכם אל הים . כי הרי לא זה היה חזונו של האיש פרנציסק . הוא הטיף לעוני מרצון, לעוני המשחרר ; היה משוטט ביערות ועובד את אלוהיו בקול זמרה רמה ; היה חובש פצעי מצורעים ; חיות וציפורים אהבוהו . האין אחים לו פה ביננו, בקרב עם זר ורחוק, בין אלה אשר אולי את שמו לא שמעו, בין חלוצי ישראל בדבקותם בטבע ובדלותם העליזה ? המפגש של חיה גרץ-רן עם יוסף חיים ברנר מופיע בתערוכה במדרש-ציור . צ...
אל הספר