התקווה היא לא כובע עם נוצות || 95 המחברת כדימוי חושפת עובדה כל כך מובנת מאליה ולא ידועה בעת ובעונה אחת : יש לנו מחברת אחת בחיינו ועליה נרשמים ונמחקים אותות חיינו ופירושיהם . חלק מהרשמים מגורדים כדי להימחק אך צצים ומשתחזרים באופן מפתיע . גם אלו שאנו רוצים לשמור, גם אלו שמהם היינו מבקשים להיפרד . אני שואל את עצמי אם גם לנו קל יותר לארגן את הזיכרון והתשוקה הפוקדים אותנו במחברת אחת ? המשותף בין הכתוב והמחוק, המקרה המפורסם ביותר של כתיבה חדשה לאחר גירוד ומחיקת הכתב הקודם, הוא כתב היד של ארכימדס, שהתגלגל בגלגולים שונים ושוחזר אחרי שנכתבו עליו תפילות נוצריות . לי נדמה שאין זה מקרה, שהרי ארכימדס היה האיש שהמציא לנו את הנקודה הארכימדית - אותה נקודת משען שאם נמצאנה, נוכל למנף את העולם . גיבורי הספר שלפנינו הם אנשים שמבקשים למנף את חייהם . לא תמיד מגלים את הנקודה, לעיתים מתייאשים מכך, אך נדמה לי שצילו של ארכימדס, שהסופרת מודעת לקודקס שלו, מרחף לכל אורך העלילה . גיבורת הספר רוייקה איננה לוחמת או מנהיגה, וגם שאר הגיבורים של הרומן הקיבוצי הזה - הגנן, האינסטלטור, המורה באולפן והאקונום - הם דמויות אנט...
אל הספר