התקווה היא לא כובע עם נוצות || 75 חברים שאני לא מאמין שאמצא בחיים הדיפלומטיים בפריז . אני מתגורר בבית דודיי ימימה טשרנוביץ ויוסף אבידר . המקום : ירושלים, כיכר פריז או כיכר צרפת של היום . את השם של הכיכר נתן אבא שלי בימי ירח הדבש שבין ישראל וצרפת . אנו מתגוררים בביתו של קיסר אתיופיה הגולה . ביתר דיוק - רק ברבע של הבית, בחלק הדירה שבו עמדה במה לכיסאו של הקיסר . מולנו טרה סנטה, המנזר המארח את האוניברסיטה העברית בימי גלותה . הרעב שלי למצוא את מפתחות הגנבים לתיקון האנושות לא שכך . אני חוצה את הרחוב מהבית כדי להסתנן לשיעורי האוניברסיטה, ומגיע לשיעוריה של לאה גולדברג . קולה הצרוד והמעושן לא מפריע . רגע אחד של תמיהה ואחר כך היא לוקחת אותנו עימה בסיפוריה על הסיפור האירופי, ואני מרגיש לא רק את משק כנפיהם של מלאכים אלא גם את ההומור שלהם . הסיפורים המפולפלים משכנעים כי החוכמה אינה סיפור מתפתח עם השנים . היא מלווה את הסיפור האנושי לנצח . סוף-סוף הגעתי לקיבוץ, ואני לא יודע כי ללאה גולדברג מורתי החשאית קשרים איתו . אומנם לא עם הקיבוץ שלי אלא עם קיבוץ אפיקים . וכשהוריי חוזרים לארץ מפריז אני מוצא את לא...
אל הספר