התקווה היא לא כובע עם נוצות || 71 אבל הרי גם המשורר עייף כבר, ויתר כבר וברח אל ארץ נושבת, אל הנוחיות, אל אי הראייה, אל שתי עיניים, רק שתי עיניים ולא עוד . עם ישראל - גם בתוקף הירושה הרוחנית המיוחדת ) נביאים, חוזים, קנאים, בני המדבר והסנה, קיבלו את התורה בישימון בתוך חזיזים וסערות ( וגם בתוקף מצבם הפיזי המיוחד בעולם ) עם מוכן לפורענויות ( נושא בתוכו את רגש הקטסטרופה הזאת . למקרא ספר ביולוגיה עשה עלי תמיד רושם חזק תיאור המעבר מיצורים ליצורים, מסוג אל סוג . תנאים חדשים, הכוח של הסתגלות, צורך באיברים חדשים ומול איברים שנתבטל הצורך בהם . כאן באירופה ) בעצם בשוויץ ( למראה השקט הזה, אורח החיים הזה, המנטליות הזו, יצורים מעידנים שונים ; בעצם יצורים בעידן של מעבר . עוד הקודמים מהלכים מיותרים, משונים, לא מובנים לך . כבר אתה - אחר שונה מהם . שום דבר לא קרה בחייהם . כאנשים שנסעו באוניה והיו ישנים באחד הלילות שבו נתחוללה סכנה גדולה, נפלה דליקה בחדר המכונות, והייתה אזעקה ואנשים קפצו מתאיהם, התרוצצו, קפצו המימה, והללו לא שמעו ולא נתחלחלו וכשהקיצו - כבר כיבו בינתיים את הדלקה, וכבר חלפה הסכנה, ומי שלא ח...
אל הספר