42 || נטיעה בזמן חורבן הזיתים העולה מן הנמל, את שדרת התמרים בדרך למועדון, את שדרת הפיקוסים היוצאת מחדר האוכל . בציור כל זה נראה טוב אך אי אפשר להשיג שתילים אלא לאט, ואי אפשר להביא לכך שהעצים יגדלו מהר ויעניקו צל . איך מחנה העניים יכול לערבב את הנחוץ עם חלום היופי והנוי, את עבודת הקיום עם חזון הצל והמרגוע ? האם קיבוץ עני כמו עין גב יכול לעמוד בכל המשימות הללו ביחד ? כמה חברים טענו בתוקף שקדחת העצים הקדימה את זמנה, ובכל זאת חלמו כי הסיוט של חול השרקיה מהרמה הסורית, החול שחודר לכל פינה, יהפוך לשריקת ענפי העצים ולנשימת הדשאים . העץ הראשון שנשתל בעין גב הונצח בצילום : שתיל קטן ומסביבו רוקדת חבורת חברים גדולים . השתיל נמוך עדיין, לא מגן אלא מוגן על ידי צעירים בונים ותוהים . ומה היום ? הוויכוח על העצים לא הסתיים, הוא רק השתנה . את הדחיפות בנטיעת העצים מחליף איום הענפים הכבדים . העצים שתולים ברחבי הגן של כולנו, והם עצמם לא יודעים כי שורשיהם חוצים קווי קניין של חברים . לא יודעים שעליהם להתמודד עם דרכים מזופתות ומגרשי חנייה, שרוכשים עבורם את זהירות הגוזם ולא רק את ביטחון הנוטע . אך מדי שנה אנו מ...
אל הספר