חינוך בזמן הקורונה

התקווה היא לא כובע עם נוצות || 33 הנושאים עולם זר לו . תמיד יהיה אורח ומארח במקום ובזמן המשתנים בלי הרף . המצב של אורחים ומארחים אינו מצב מובן מאליו, אך הוא נורמה . הסיפור המקראי כורך את אברהם המארח ואת אורחיו הלא מוכרים המבשרים על ההיריון של שרה, ואולי הוא משקף את הקשר בין זרות האורח ובין האינטימיות של הלידה הצפויה . המחנך הוא מארח . מחויבותו כלפי אורחיו היא מוחלטת, בד בבד עם ההכרה בכך שאין ביכולתו לדעת אותם . קהילת מתחנכים ומחנכים איננה קהילה טוטלית . מחוץ לה פועלים כוחות אחרים שלא פעם יעמדו מנגד ולפעמים אף יתנגדו למאמציו של המחנך . כוחו של המחנך נובע משבועתו לתקוות של חניכיו, מאמונתו כי עליו לפתוח חלונות לסביבה ולנפש פנימה . בימי המגפה ראינו תופעות של התנדבות, של אחריות הדדית, של טקסי תודה וחידוש אמונה בכוחו של החינוך ובכוחה של הפעולה האחראית המתנדבת . כל אלה פרי של חינוך ואחווה אנושית שהקהילה זרעה ושתרבויות לאומיות פיתחו . כאן, בחברה הישראלית, תרמו לכך מסורות דתיות ולאומיות ותחושת אחריות כלפי העתיד, והן עמדו לעומת פחדים עמוקים וגזענות שמנוצלת לצרכים פוליטיים . "קראתי הרבה ספרים" אמ...  אל הספר