193 | ב . מֵרְּכָׁא-כְּפוּלָָׁ֦ה ( ה ) / פרשת מטות צריך להוכיח : מחבר / משרת מה הצד השווה בחמשת הפסוקים בתורה, שבעלי המסורה הטעימו בטעם " הנדיר, המופיע לפני הטעם המפסיק טִפְּחָָׁ֖א, ולפניו הטעם המחבר / משרת מֵרְּכָׁא-כְּפוּלָָׁ֦ה" טִפְּחָָׁ֖א ? מֵרְּכָׁא-כְּפוּלָָׁ֦הדרְּגָׁא . . . כך : דרְּגָׁא הוכחה : פרק ל"ב בפרשת מטות מתאר את התנחלותם של השבטים : ראובן, גד וחצי שבט מנשה בח בְּנֹתֵֶ֑יהָׁויִקְּרָׁא לָָׁ֦ה נָֹ֖-קְּנָָׁ֖ת וְּאֶת- בעבר הירדן מזרחה . בפסוק מ"ב : "וְּנָֹּ֣בח הָׁלָ֔ךְ ויִלְּכָֹ֥ד אֶת ונראה לי כי – א, כך : "לָָׁ֦הּ" ? "" . ונשאלת השאלה למה במילה "לָָׁ֦ה" אין מפיק באות הבִשְּמֶּֽוֹ שנובח הלך על דעת עצמו, כלומר נסחף ונגרר לכיבושים המפיק נעלם כאן, כדי לסמל כבש – במקביל לכיבושיו של יאיר בן מנשה – קודמים של יאיר בן מנשה, ובזמן "הווה" את קנת ואת בנותיה וקרא לכיבושיו, נֹבח בשמו, כדי שגם על שמו תיקרא עיר . העיוות, מסתמן כאן פעמיים, פעם בניקוד : בהעלמות המפיק מהאות הא המרמזת שהשם אחָָׁ֖פְּה טִלָָׁ֦ פוּ כְּ-אכָׁרְּא מֵגָׁרְּד"נֹבח" לא "תפס" לאורך זמן . פעם נוספת ברצף הטעמים שבנדון : ...
אל הספר