חֵן הַמִּּקְרָא וְהִּדּוּרוֹ כְּמַעֲיָן | 184 כללים : הנקודות מעל האותיות, בעשרה מקומות במקרא, מיוחסות לעזרא הסופר או לאנשי כנסת הגדולה . הנקודות ציינו ספק מסוים לגבי מילים, מילה או גם אות בודדת בעניין נחיצותן או משמעותן . הנקודות הללו נועדו לשמר את הדיוק של נוסח המקרא . בעלי המסורה בטבריה קִדשו את קיומן של – ת לבין המאה התשיעית לדורותיהםשפעלו בין המאה השישי – הנקודות כחלק בלתי נפרד מהכתיב של ספר התורה . תובנות : הנקודה מעל האות רִ֗באה להשתיק את האות ולהפוך את המילה "אשר" ל"אש", כלומר הטקסט המקראי אומר "אשר" אבל העין רואה "אש" . הניקוד מרמז כביכול, שלא לקרוא את המילה כפשוטה אלא לחפש את השכבה הסמויה שמתחת לאות האחרונה במילה אֲשֶרִ֗ . = הפן ( נדון מעין רמז או סִמבול לדינמיקה קוליתבמחשבה של מחוץ לקופסה יש בנקודה שב = עוצמה ) בתיאור הכיבוש . . . הקיים באופן סמוי ( המוסיקלי ) כלומר, מעבר מ"פורטה" = לחישה, דממה דקה ) בתיאור החורבן . . . שקיים באופן סמוי ( במילה אשרִ֗ . . . ל"פיאנו" ודה מעליה, נשארתוהנקי"שאבל האות רִ֗י"ןואת השל"ףבמילה אֵש . . . ה"מצלצלת" את הא 217 שקופה ומושתקת . נטייתם של מפ...
אל הספר