274 נגה דוכובני-תמיר השאלה המרכזית שאציב במאמר בהקשר זה היא איך מערכת היחסים בין המילים, השתיקה והמוסיקה מאירה את מסע התודעה ומשא הזיכרון של המשורר בשלבים האחרונים לשירתו . השאלה תיבָּחֵן דרך ניתוח מחזור השירים ' בספר הנחלים' 3 ובפרט 4 שבתוכו – מפסגות הליריקה המטאפיסית המאוחרת של בשיר 'כנורות צוננים למגע' המשורר, שטרם נחקרו . אך ראשית אבקש לבחון את סוגיית הלשון והיאלמותה בזיקה לנסיבות האוטוביוגראפיות וההיסטוריות של המשורר ותקופתו ; שכן בלי לעמוד על משמעותה של הלשון והשתקתה אצלו ביחס לנסיבות אלה, לא נוכל להשיג את החלל שנוצר אצל המשורר, ולא נוכל להגיע לחקר הכוחות החילופיים הממלאים חלל זה . מהפכה תרבותית ושירית כבר מראשית דרכו הפואטית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, פרץ גרינברג את גבולות הלשון, הריתמוס והקונבנציה, בתנופה ותעוזה אקספרסיוניסטית-אקזיסטנציאליסטית, ובמידת-מה פוטוריסטית . כך גם הרחיב את תחולת הנושאים שנחשבו שיריים, או 5 בתקופה זו המשורר תבע מהמילה לפצועראויים, וייחס לשירה פונקציות חדשות : בכל נקודה נראה כי הספר משמיע חיווי ברור, אבל צירוף הנקודות יוצר מבוך . כל פרק סותר את קודמו ; ב...
אל הספר