ון העבריתשלהרחבת ה | 238 עיוניים והפילוסופיים של - הרמתי מבחין בין גישה לבין שיטה . הגישה כוללת לדבריו את היסודות התאורטיים היסוד לגבי מהות הלשון ודרכי הוראתה ולימודה", ואילו שיטה משמעה - השיטה, לרבות "מערכת של הנחות 20 ה" . ולדרך הוראתו על פי עקרונות השיט – בחירתו ודירוגו – "תכנון חומר הלימוד השיטה המסורתית היה נעוץ בשינון מרובה של כללי דקדוק מופשטים, כלומר של הכללות, - חסרונה של הגישה אך מנותק מעולמו – בדרך כלל טקסט שנהנה מיוקרה תרבותית או ממעמד מקודש – ובמרכזן עמד הטקסט , בשיטות ההוראה החדשות הנפשי של הילד הקטן, ולכן הוא הרגיש זר ומנוכר אל מול הטקסט . לעומת זאת - הפנימי תרבותית של הילד ובתחומי התעניינותו ונעשה שימוש בפעילויות - התחשבו בסביבה הפיזית והחברתית הלמידה - ובמשחקים הקרובים לליבו . בעיקר התחשבו בטבעו הפעלתני של הילד וגייסו לשירות תהליך ההוראה אייה והמישוש וביצר החיקוי תפס את מקומו של את גורם ההנאה שהוא יכול להפיק מהתנועה . השימוש בחוש הר התרגול המופשט והמופרז, המבוסס על שינון וזיכרון ועל תפקודיו הקוגניטיביים והאינטלקטואליים של הילד, דקדוק", שהתבטא - ואף נעשה שימוש ב"טבעו" ה...
אל הספר