201 | משוערבת - הביניים : עברית תיבונית - הרחבת הלשון בימי - ששררה במציאות הלשונית בימי הביניים סמוך לפועלם של בני משפחת אבןהעם היטיב לתאר את המצוקה - אחד תיבון ובמהלכו : עברית באמת בלתי מוכשרת כלל לבאר בהעד ר"י הלוי והרמב"ם היתה לשון [ גאון ] בימי רב סעדיה פשטם ודורשים משא ומתן הגיוני, ועל כן הוכרחו רוב החכמים אזענינים עיוניים המלאים מושגים מ לכתוב ספרים כאלו בערבית [ . . . ] עד שקמו חכמי פרובינצא ועוררו את המעתיקים בני תיבון להעתיק 3 . לעברית ספרי חכמי ישראל העוסקים בענינים רוחניים ומוסריים הקרובים ללב כל איש ישראל עיקר הקושי שבו נתקלו ועימו התמודדו מתרגמים אלה ( "מעתיקים" בלשון התקופה ) , שפעלו במהלך המאות עשרה, היה החיפוש אחר הדרך המדויקת להעברת המשא ומתן העיוני שהתנהל בדיונים - עשרה והשלוש - השתים מושגים מופשטים ושימושיים שנכללו בחיבורים וביצירות שנכתבו במקורן בערבית וכללו ביטויים ומונחים לציון שונים, לשפה שאוצר המילים שלה הוגבל ללשון קודש והתמקד בדיונים הלכתיים הקשורים במילוי חובות הדת והפולחן . מבין המילים הזרות שהוכנסו לעברית בדרך של שאילה לקסיקלית נציין את המונחים אופק, אקלים,...
אל הספר