192 ׀ ליאור ערוסי זה היה חסר תקדים, בלתי צפוי, בלתי מובן ובלתי נתפס . מערער, מביך . איום קיומי . לא היינו מוכנים בכל הרמות . הרשויות והגופים שהיו אמורים להגן עלינו מפני זוועה שכזאת, פשוט נכשלו . הם בקושי דמיינו אפשרות שכזו, שלא לדבר על יכולת להתמודד איתה . זוהי המדינה היהודית . זהו הצבא היהודי . זוהי הממשלה היהודית הרשמית . רצינו לצרוח שזה לא אמור היה לקרות, לא כאן . היכן היו כל האנשים בעלי הסמכות ? על מה הם חשבו ? איך חמאס הצליח לעולל לנו את זה ? לבנות שלנו, להורים שלנו, לסבים ולילדים שלנו ? אבל המילים לא יכלו לצאת מתוכנו . גם לא צרחות ריקות . נותרנו ללא קול . תחושות אימה היו כלואות בפנים, בלי יכולת לפרוץ . ולא רק בישראל . בשמונה באוקטובר, יותר מ- 30 ארגוני סטודנטים מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית האשימו במכתב פתוח את ישראל במה שקרה . עוד לפני שישראל בכלל הגיבה, בעודה מדממת ללא מילים, לסטודנטים המלומדים בהרווארד כבר היתה דעה מגובשת . ואז כל השדים יצאו ברחבי עוד קמפוסים לאורך ולרוחב ארצות הברית, כמו התקפה מתוזמרת ומתוזמנת היטב על הלגיטימיות של ישראל ושל יהודים בכלל . פרצופה האמיתי של השנ...
אל הספר