416 | רבקה דונר קאטו בת עשרים ואחת . ב- 14 בנובמבר 1942 ימלאו לה עשרים ושתיים . זה שבועות שמחזיקים אותה אזוקה באפלולית של המרתף . ליד התקרה יש אשנב שאפשר להציץ בעדו אל חצר הכלא, שבה הגברים והנשים מורשים לצעוד במעגל במשך עשר דקות . קאטו מכירה כמה מהם, לא את כולם . לא משנה . רבים מהם במחתרת ההתנגדות, והקשרים ביניהם איתנים לא פחות מהסורגים בחלון . קאטו עולה יומיום על השולחן הקטן ליד מיטתה ומציצה החוצה מהחלון . היא שרה להם כשהם גוררים את רגליהם ליד חלונה . שירתה של קאטו נוגעת ללבו של אחד הסוהרים . זו הסיבה שאולגה, אמה של קאטו, קיבלה רשות לבקר אצלה . מזלה האיר לה פנים . אמהות אחרות אינן מקבלות רשות . הביקור אינו ארוך . אולגה יוצאת ממטה הגסטפו דרך הכניסה הקמורה והמפוארת עם לחישתה של קאטו באוזנה ועם ערמה של כביסה . חלק ממשפחות האסירים מורשות לכבס את הכביסה של האסירים . גם בתי כלא אחרים בברלין מאמצים את המדיניות הזו . ההחלטות הפוסקות אילו משפחות יורשו לכבס את כביסת האסירים מתקבלות בהתאם לגחמות של הנהלת הכלא . מכפלות הבגדים המכובסים נהפכות עד מהרה למקומות מחבוא לפתקים סודיים העוברים בין האסירים...
אל הספר