288 | רבקה דונר 1 דונלד הית' לא התכוון לערב את בנו . בתחילה . בחמש-עשרה השנים החולפות הוא עבר מתפקיד קונסולרי זוטר לבא בתור וקיווה לפרוץ אל שורות הסגל הדיפלומטי בשירות החוץ . עצם הצלחתו להשתלב בתפקיד קונסולרי היתה הישג . הית' היה הראשון בבני משפחתו שלמד באוניברסיטה . הוא למד שנתיים וחצי באוניברסיטת ווֹשבֶּרן בטופיקה ואז הצליח להשתחל לתפקיד של עיתונאי בסוכנות הידיעות יונייטד פרס . מה שחסר לו בגובה — בגרביים הוא בקושי הגיע ל- 65 . 1 מטר — הוא השלים בכריזמה . הוא היה מסמר הערב במסיבות . הוא זכר את שמות כל הנוכחים בחדר מלא . היה לו אוצר בלתי נדלה של סיפורים משונים, והוא הגיב לעוקץ של דברי שנינה בצחוק רם . אם היה פסנתר בקרבת מקום, הוא ניגן, ואם אצבעותיו נחתו על הקליד הלא נכון — במילים שלו, הוא לא היה בדיוק אירווינג ברלין — צחק עוד יותר . ככתב היה לו אף שידע לרחרח ולמצוא סיפור טוב וכישרון לחלץ מידע ממקורות קפוצי שפתיים . אבל לדונלד הית' היו שאיפות גדולות יותר . כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הוא נלחם בצרפת, כחייל בחיל הרגלים, וקיבל החלטה נחושה לשנות את חייו אם יתמזל מזלו ויישאר בחיים . בין שבזכו...
אל הספר