262 | רבקה דונר 1 הארייט רותחת מזעם . מילדרד מלאת חדווה . 2 הארייט כותבת מכתב לג'יין . "ילדתי הקטנה," היא מתחילה . ילדתי הקטנה, אחרי אחד הלילות האומללים ביותר בחיי, הבוקר נראה לי . . . שעלי לדבר בגילוי לב . אני מכירה אותך ויודעת שאת אימפולסיבית ושיש לך רגשות חזקים . ואני יודעת שנשואה או רווקה, את תהיי מאוהבת הרבה פעמים בחייך . . . את חייבת לבחור אם להישאר בלי ילדים, כמו שמילדרד עשתה, ולהקריב בכך את הסיפוק הגדול ביותר שיש בחיים, או להשלים עם בזבוז האהבה שלך על בנים שייפלו קורבן למלחמות האירופאיות הבלתי נמנעות שעומדות לבוא . כתבתי במפורש למילדרד וביקשתי ממנה לא להפציר בך לבוא לברלין עד שיהיה לך זמן למצוא את עצמך . בסופו של דבר יש הרבה בחורים אמריקאים טובים עם הישגים לא פחותים משל כל אירופאי . . . לכן ילדתי חמימת הלב וחמת המזג — אם את מוכנה להקשיב למה שיש לי להגיד פעם אחת בחייך, בבקשה תקשיבי עכשיו . בבקשה חזרי הביתה לפני שאת מתחתנת . 3 ג'יין אינה חוזרת הביתה . היא בת עשרים ואחת ומאוהבת . היא תתחתן עם אוטו בערב אביבי אחד ב- 1938 . האמריקאית בלב ברלין הנאצית | 263 4 ג'יין מבשרת על כך למקס ד...
אל הספר