[ ענת רנן ] [ 42 ] אשר התמסדה עם התפתחות הפסיכיאטריה . אם בעבר טופלו החולים בעיקר בקהילה על ידי המשפחה או מוסדות הדת, אזי רק בשלהי המאה ה- 18 עבר מרכז הכובד לרופא המטפל בהם במוסד המיועד לכך . השיגעון מעסיק אותנו באמצעות השאלות שהוא מתעקש לטעת בנו . את השאלות הללו מציג לנו מופסאן בכל אחד ואחד מן הסיפורים המאכלסים קובץ זה . בד בבד ניכרת השפעת נוכחותו של המחבר בהצגות חולה של שארקו המוזכר בשמו המפורש בסיפור "משוגע" בהקשר לתופעת המגנטיזם על פי אסכולת ננסי . פרופ' שרקו, נוירולוג צרפתי, ערך הצגות חולה בבית החולים סלפטרייר שנכחו בהן פרויד, כמו גם מספר רב של אינטלקטואלים אירופיים וביניהם מופסאן . שרקו היה מציג היסטריות שהסימפטומים שלהן לא התאימו לנוירולוגיה, כלומר מדובר היה באי-הלימה בין התופעות שהציג החולה לבין הידע הרפואי, ידע שהלך והתבסס . שרקו נהג לחזור על המשפט שפרויד מאוד אהב לצטט : "זה לא מונע מכך להיות קיים" . הספר שלפנינו מכיל תשעה סיפורים ולהם תֵמה זהה . כל אחת מהדמויות שעדויותיהן מובאות באופן ישיר, בגוף ראשון או באמצעות מספר עד ראייה או שמיעה, תוהה על אודות התופעות הפוקדות אותו, על ס...
אל הספר