נספח א'

[ 75 ] מכתבו של ז' ז' רוסו למדאם ד'אוּדֵטוֹ, 9 2 בנובמבר ,1757 יום של אבל ואהבה זהו המכתב הרביעי שאני כותב לך בלא מענה . אה ! אם תמשיכי לשתוק, אשמע אותך די והותר . חישבי על המצב שאני נמצא בו והיוועצי בליבך . אני מוכן להינטש על ידי כולם — אבל את ? ! שאת תשנאי אותי ? ! שאת תבוזי לי ? ! את שיודעת את ליבי ! אלוהים אדירים ! זהו חברי הוותיק ; הוא, שבזכותי הכיר את כל החברים שעתה הוא גורם להתנתקותם ממני, חשף את העניין ופרסם 9 ככל הידוע, מדאם ד'אודטו נחשבת למקור השראתו של רוסו ב"מכתבים לשרה" . רוסו הכתיר את מכתבו זה בכותרת : "יום של אבל ואהבה" . [ 76 ] [ נ ס פח א ׳ ] אותו ברבים . 10 אבוי ! הוא ההגון ואילו אני כפוי הטובה . הוא נהנה מן הכבוד שרוחשים למידות הטובות משום שאיבד את חברו ואילו אני מבוזה, ומדוע ? כיוון שלא הייתי מסוגל להתחנף לאישה צבועה ולהשתעבד למי שנאלצתי לשנוא . אבל צריך לשתוק ולהיות מבוזה . השגחה עליונה, השגחה עליונה ! והנפש אינה בת אלמוות ! אני הרע, אני ! הזעם הזה על הכבוד שנרמס, התפרצויות הכאב האלה, ההתייפחויות החונקות אותי הן נקיפות המצפון, מוסר הכליות של הפשע ! אה ! אם אני רשע, ...  אל הספר