בני השושלת הפלוית , אספסינוס ויורשיו — בניו , טיטוס ודומיטעוס — שלטו במשך קרוב לדור . הן אספסעוס הן דומיטינוס היו אנשי מנהל מוכשרים ויעילים מאוד . אך בעוד אספסינוס השכיל למזג יעילות במתינות ובסובלנות , שלט דומיטעוס בעריצות אכזרית ונוראה . הפלויים ראו בסנט מכשיר לשלטונם . הם מינו סנטוךים חדשים מבין בני הפרובינקיות המערביות , שבהן פשטה התרבות הרומית ( בעיקר גליה הנךבונית והיספניה ) ולתושבי היספניה כולה הוענקו זכויות אזרחות איטלית . אך בעוד אספסינוס כינס את הסנט כדי להיוועץ בו מפני מראית העין , לא נזקק לו דומיטינוס כמעט כלל . לעומת זאת הקפידו כל הקיסרים הפלויים בבחירתם של מושלי הפרובינקיות והפקידים הגבוהים ברומי . המהפכה של שנת 96 לספירת הנוצרים שלטון הדיכוי של ד 1 מיטינוס , שדמה לא רק לעריצות של שנותיו האחרונות של טיבךיוס , אלא אף להשתוללותם של גיוס קליגולה ונרון , עורר התנגדות עזה . רצח דומיטינוס בסוף הקיץ של שנת 96 נתקבל בתחושת רווחה ושמחה הן בסנט הן בשכבות הרחבות של האוכלוסייה . הקנט מינה לאימפרטור את אחד מחבריו המוכשרים , נךוה . נךוה עיצב יסודות חדשים של שלטון תוך שיתוף פעולה הדוק עם...
אל הספר