פעילותם של המתונים בירושלים והשלבים הראשונים של המאבק כניסתה של ארץ ישראל למלחמה ברומאים לא היתה כאמור בבחינת זינוק פתאומי ואף לא הקיפה את כל שכבות העם , לפחות לא בשלבים הראשונים של המרד . ההיסחפות למאבק הכוללני היתה מתמדת , אך לא אחידה . בשנה וחצי הראשונות למרד היו בו תקופות של עימות סוער ותקופות שבהן היתה ידם של המתונים על העליונה . כיבוש העיר העליונה וארמון הורדוס אירועי הקיץ של שנת 66 סימנו את התחלת המרד : ההתנגשויות עם ? לודוס , נסיונו של אגריפס להחזיר את הגלגל אחורנית על ידי נאומו , ביטול הקרבן לשלום הקיסר ונפילת מצדה בידי הסיקריים . מיד לאחר מכן ניסו מנהיגי ירושלים , ועמם הכוהנים הגדולים וראשי הפרושים , להניא את העם מלהיכנס לעימות עם רומא , אך הדבר לא עלה בידיהם . אחרי כן ניסו לדכא את התלקחות המרד בבקשם מפלורוס ומאגךיפס לשגר לירושלים חיילים . ואמנם נשלחו לעיר אלפיים פרשים , ואלה — יחד עם חוגי המתונים — החזיקו בעיר העליונה , ואילו העיר התחתונה והר הבית היו בידי המורדים . לאחר קרבות שניטשו במשך שבוע ימים כבשו המורדים את העיר העליונה ואילצו את הכוחות המתונים למצוא מחסה בארמון הוךדו...
אל הספר