57 של תלונה, גם אם תרצי לתפור נעליים מעורי ולנעול אותן . ׳ העברנו את הזמן בשיחות כאלה מדי פעם והמשכנו לרכב לילה ויום . מעת לעת, כשהרגשנו עייפים, ירדנו מהסוסים, צדנו ציפורים ובעלי חיים אחרים ביערות, והצתנו אש מאבני צור, לצלות את בשרן . אכלנו אותו עם מלח שהיה בכלינו ובזמן ההפסקה שחררנו את הסוסים לרעות בעשב סביב . יום אחד הגענו לחבל ארץ רחב ידיים שלא נראה בו שום סימן לבני אדם . נפש חיה לא נראתה, אך גם במקום מבודד כזה, היום היה חגיגה בשבילי והלילה מילא את ליבי בשמחה כי הנסיכה הייתה עמי . המשכנו הלאה עוד ועוד עד שהגענו לנהר אדיר, שלמראהו נחרד גם הלב החסון ביותר . ככל שראייתנו הגיעה ראינו רק מים, עוד מים ועוד מים עד האופק . הו אלוהים, איך נוכל לעבור ? שאלנו את עצמנו . עד שעלתה בי המחשבה להשאיר את הנסיכה שם וללכת לבדי לחפש סירה, וכך גם הנסיכה תוכל לנצל את הזמן הזה ולנוח . אמרתי לה : ׳יקירתי, אם תרשי לי, אלך לחפש לנו דרך כלשהי לחצות את הנהר האדיר הזה׳ . אמרה לי : ׳אני כל כך עייפה, וגם צמאה ורעבה . הנח לי לנוח בזמן שאתה תחפש דרך לחצות את הנהר . ׳ סמוך למקום ניצב לו עץ פיקוס ענק שצמרתו הרחבה יכו...
אל הספר