102 | אסף ויסלר נחקור את הוויכוח בין השימוש באי-אמת כמשאב ליצירה ולמשמעות, לבין פוטנציאל השימוש בו להפוך לכלי של הטעיה והונאה . האמת של הבדיה : השקר המוסכם באומנות, והכוח לחשוף אמיתות נסתרות “האומנות היא שקר שגורם לנו להבין את האמת,” אמר פבלו פיקאסו . באמירתו זו הוא תמצת את הפרדוקס המרכזי שביסוד היצירה האומנותית . כאשר אנו קוראים רומן, צופים בסרט או מתמסרים להצגת תיאטרון, אנו נכנסים מרצון לתוך חוזה בלתי כתוב עם היוצר . אנו מסכימים להשעות את חוסר האמון הטבעי שלנו ולקבל את עולם הבדיה המוצג בפנינו כאילו היה מציאות, תוך התמסרות לסיפור, לדמויות ולסערת הרגשות שהם מעוררים בנו . במובן מסוים, כל יציר ה שאינה מציאותית היא חריגה מהאמת, שכן היא ממציאה אירועים שלא התרחשו, דמויות שלא היו ולא נבראו ועולמות שלעיתים רחוקים שנות אור מהמציאות העובדתית המוכרת לנו . אך האם אי-אמת זו היא בהכרח שלילית או חסרת ערך ? נהפוך הוא . לעיתים דווקא דרך הכזב לכאורה של המציאות המדומה מצליחה האומנות לגעת באמיתות אנושיות עמוקות וקיומיות, כאלה שהדיווח העובדתי היבש, הסטטיסטיקה הקרה או הניתוח האקדמי מתקשים לבטא באותה עוצמה ...
אל הספר