38 אוריאל לין יום אחד ישבתי במליאת הכנסת, ועיינתי בהצעת חוק ממשלתית מטעם משרד העבודה . היא נקראה : חוק חוזה עבודה . יו"ר ועדת העבודה, חברת הכנסת אורה נמיר, פרשה כנפיה על חוק זה . אך היה זה חוק הזוי, כמעט ברמה דמיונית . לשם דוגמה, תוצאת הצעת החוק הייתה כי עורך דין אשר קיבל לעבודה מזכירה, או רופאת שיניים מצליחה אשר לה עוזר רפואי, לא יוכלו לפטרם אלא אם כן עשו זאת מכוח שורת נימוקים מוגדרים הנקובים בחוק . במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה- 12 , שנת 1988 , ריכזתי עבור תנועת הליכוד את החלק הכלכלי של קמפיין הבחירות . הכלכלה הציבורית נשלטה אז על ידי חברת העובדים של הסתדרות העובדים הכללית . הסתבר, כי כ- 30 חברות עסקיות גדולות, בעיקר בבעלות ההסתדרות הכללית אך גם בבעלות המדינה, כמעט שהמיטו שואה כלכלית על מדינת ישראל . מדובר היה בחברות ענק כמו כור וסולל בונה . בשנת 1982 כור העסיקה 32,000 עובדים, וסולל בונה 17,000 עובדים . הייתה לנפילתן סיבה מרכזית אחת : חוסר יכולת להתאים את מבנה כוח האדם של החברה לתנאי השוק, או בלשון פשוטה יותר, חוסר יכולת לצמצם את מצבת כוח האדם מול הירידה הדרמטית בהיקף העבודה . חברות ענ...
אל הספר