על מחפשי האלוהים

׳אנשי המרתף׳ – ברנר ובני דורו [ 18 ] להשליך לתוך הלוע הנורא הפתוח פתותי דברים לא מעלים ולא מורידים . דברים שבכל אופן לא ירככו כלום, לא יחממו כלום ולא יגלו כלום, על דבר איזו פיקציה – פיקציה בכל המובנים – שהם מחפשים אחריה ומתגעגעים אליה ומוצאים אותה, על דבר איזו פיקציה דמתקריא אלהות . ומן ה׳נשגב׳ שלהם אל המגוחך – אפילו לא צעד אחד ! הרוב שב׳מחפשים הריליגיוזיים׳ אינו מסתפק באמונה גרידא, אלא דורש גם ׳דבר-ה׳, הַינו, צורך בדת, בחוקים רליגיוזיים, במצוות מעשיות, שכל כך הרבה בהם, כביכול, התרוממות- נפש, שירה, פיוט, וכו׳ וכו׳ . ברנר, שהכיר היטב את ׳מר הקדרות של ההוויה בלי אלוהים׳, לא יכול לקבל את אלה שפשוט חיפשו ומצאו, ולא זו בלבד שמצאו את אותה ׳פיקציה דמתקריא אלהות׳, אלא גם דרשו ללכת על פי חוקיה . הוא מתריס לא רק כנגד החיפוש הבלתי כנה, אלא בעיקר כנגד המציאה, כנגד הפתרון . בעיניו מי שטוען כי מצא את אלוהים בדאי הוא, וזאת רק מכיוון שהוא עצמו מכיר היטב את התסכול של ההוויה בלי אלוהים ומכיוון שהוא עצמו יודע כי אין שום אפשרות אמיתית להגיע למוצא או לפתרון . את המשמעות החריפה של ההכרה במותו של אלוהים קיבל...  אל הספר