שער שני : שסטוב בתרבות העברית [ 1 ] באמצעות ההתעמקות בחוויית הטרגדיה, אם דרך מוטיב ׳המרתף׳ ואם דרך סיפורם של אחרים, ניסה שסטוב לאתר את מה שנתפס כחוויה הדתית בעיניו, היא החוויה של איבוד הקרקע, ומתוך כך איבוד התלות בהיגיון . בניגוד להוגים אקזיסטנציאליים דתיים אחרים, כמו בובר למשל, שסטוב אינו מוצא את חוויית החיבור עם האל אפשרית או רלוונטית, ודאי לא כחוויה דיאלוגית או רליגיוזיות מכל סוג שהוא . לעומת בובר, שאצלו הרליגיוזיות עיקרה רגש הפליאה של האדם בעומדו מול המוחלט, שעימו הוא רוצה לבוא במגע ושאותו הוא מבקש להגשים בחייו, אצל שסטוב המפגש עם האל, או הזעקה לאל, הם חד-צדדיים . המאמין צועק, אך לעיתים אלוהים אינו שומע . שסטוב לא רצה שהגותו הפילוסופית תובן כפנייה למיסטיקה . המיסטיקה הייתה בשבילו בריחה מתחומה של הפילוסופיה על 8 ׳הפילוסופיה תמיד התעלמה מנת להימנע משאלות לא נעימות : מעצם העובדה שלפילוסופיה יש שני ממדים : אמונה היא הממד 87 כשעסק בכל זאת בחזיונות השני של המחשבה, ולא המיסטיקה׳ . שנובעים מתוך עולמו הפנימי של האדם, לא ראה בהם דבר קדוש או מחייב . לכן לא היה לו כל קושי להשוות בין עדויות הנב...
אל הספר