׳הצמאון׳: מכתבי אחד התועים

שער שני : שסטוב בתרבות העברית [ 14 ] 7 טרגדיה נשמתית עצומה מאד באים לידי הכרת אלוהים באמת׳ . צייטלין, כך נדמה, מבין פתאום את דבריו של שסטוב על ׳מותו של האלוהים׳ . לרגע אחד הוא עומד לצד ניטשה ומבין עימו יחד את המשמעות הגדולה של מאורע זה . הגיע רגע מותם של כל האלוהים הקודמים, גם אלה שאליהם שאף כל ימי חייו . זהו רגע מצמרר : ׳הנה אלה האנשים, אשר שם מתחת, אומרים : ״יש אלהים״, ״אין אלהים״, ״אלהים חי״, ״אלהים מת״ – היודעים הם 8 מה הם מדברים ? ׳ . רבים ידעו כי אלוהים מת, אך יש רגע מסוים, מלמד אותנו צייטלין כעת, שבו מתוך טרגדיה נשמתית עצומה מבינים את עובדת מותו של אלוהים במלוא משמעותה . רק אז מתחילים לחפש את אלוהים באמת וזועקים ׳אלי, אלי למה עזבתני׳ . הצימאון שליווה את צייטלין עד כה לאלוהים שאבד הופך לצימאון לאל חדש שטרם פגש . הוא כבר עומד במקום אחר ומבחין את עצמו מאותם אנשים המתגעגעים אל ׳שור הבר, לויתן, יין משומר בענביו מששת ימי בראשית, נהרי אפרסמון׳ ואל ׳אילני גן-עדן, שירת מלאכים, מטרוניתות, גְלָרִיות ושכינוֹת׳ . הרבה חן, נועם ויופי הוא רואה בכל אלה, ׳אבל עוד אינני רואה בהם יראת האבדון 9 הוא...  אל הספר