שער שני : שסטוב בתרבות העברית [ 114 ] אליה הלל צייטלין, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, גרשון שופמן, זלמן יצחק אנכי ואחרים . יעקב פיכמן כתב לימים על מקומו של שסטוב בחבורה זו ובספרות העברית בכללה באותה תקופה : ספרותינו הצעירה, זו שיותר מכל יראה את הצמצום שבדוקטרינה, ניסתה להכניס אותו פעם למחיצתה ; 4 וההולכים 3 לברנראמרה לצרף אותו לברדיצ׳בסקי, עמהם – לאלה שיראו את השעבוד לאמיתות לא פחות משיראו את השעבוד לשקרים . זה לא היה דבר שבמקרה, שבחוברות ׳המעורר׳ הדקות נתפרסם השם הזה בראשונה על ידי תרגומו של גנסין, תרגום מצוין שהבליט בזמנו את ההתקדמות של הפרוזה העברית לצד הדיוק והחיטוב, ועל-ידי רשימותיו של הלל צייטלין, שהכיר בשסטוב את המשחרר, אחד המעטים שמחשבתו נושאת כליה לתורות המבוצרות, ׳שפרחה נשמתן מתוכן׳, שפגה החרדה מתוכן . שסטוב כותב רוסית, ויניקתו היא, כמובן, אחרת ; אבל אילו כתב עברית, היה בלי ספק אחד מראשי המדברים שבאותה חבורה . כל כך היה קרוב לה בחתירתו אל עצם הדברים, בפסחו על כל שגור ולעוס, על כל זיוף מדעת ושלא מדעת שנתבצר בתורות המפוארות, המשוכללות שכלול בניין ושיטה – ודווקא על ידי ׳ביצור...
אל הספר