מוות, נצח, אבסורד

שער ראשון : הקדמה לפילוסופיה של שסטוב [ 02 ] הנצח׳ . אך למעשה שסטוב ראה במושג הנצח לא פחות מביטוי של המוות עצמו . לדעתו, הפילוסופים הגו את רעיון הנצח על מנת להתגבר על הזמן, שממנו נובעים ׳חוסר היציבות, המוטציות, 44 לשיטתו של שסטוב, הזמן, לא זו בלבד הרפיפות וגם ההרס׳ . שאינו אויב, אלא שהוא בעל ברית של האדם החי . שכן ׳רק בו 45 מצויה התקווה לאפשרות להימלט מעוצמתו של החומר המת׳ . בעוד המוות מסמל את אי ההשתנות, ומתוך כך את הנצח, החיים מסמלים את ההשתנות ; את ההיאחזות בזמן ובשינויים שהוא מביא עימו . האויב האמיתי של האדם הוא אפוא העדר הזמן, המיוצג על ידי הנצח והמצוי במאבק מתמיד עם החיים . קאמי טעה אפוא בהבנת מחשבתו של שסטוב בהקשר זה . לא זו בלבד שהוויתור השסטובי על התבונה אינו בשום אופן קפיצה אל הנצח, אלא שהנצח מבטא בתפיסתו של שסטוב את אי ההשתנות ולפיכך את המוות . דווקא צלילות הדעת האנושית היא בעיניו החשובה ביותר . מטרתו של האדם היא לפעול בתוך העולם, לא מתוך בוז לו, ולבקש את ניצחונו של הזמן, המייצג את החיים, על ההכרח, המייצג את המוות . קאמי האשים את שסטוב כי על ידי פנייתו לאמונה זנח את צלילות ה...  אל הספר