שער ראשון : הקדמה לפילוסופיה של שסטוב [ 86 ] [ באותו הרגע ] רק שאלה אחת הייתה קיימת לדידו של ניטשה : ׳אלי, אלי למה עזבתני ? ׳ . האם ישנן מילים פשוטות מאלה המלאות בצער אינסופי ובמרירות ? רק תשובה אחת אפשר לתת לשאלה כזאת : גם המדע האנושי, שהתאים עצמו לחיי היום-יום הממוצעים, וגם המוסר האנושי, המצדיק, המהלל, המקדש ומעלה מוסכמות לדרגת חוקים – יסודם בשקר . או אם נשתמש במילים של ניטשה : שום דבר אינו אמת, הכול מותר – או : הערכה מחדש של כל 2 הערכים . בעיני שסטוב יש קשר הדוק בין האתאיזם הניטשיאני לעמדתו הא- מוסרית, אלא שקשר זה לא נולד מהסיבות שהיינו נוטים לחשוב עליהן . התנגדותו העצומה של ניטשה לנצרות נולדה דווקא בשל הצורך הגדול שלו בה, או באמונה מכל סוג, ברגעיו הקשים ביותר . אם טולסטוי הטיף כי האמונה בטוב היא הדבר החשוב ביותר לאדם ולחברה, וכי חובתו של האדם לדבוק בו, ניטשה הבין שנוסחה זו אינה מתאימה עוד לאדם במצבו . היכולת להאמין לא הייתה לגביו חובה אלא זכות שנשללה : ׳ההיסטוריה של האתאיזם של ניטשה, היא ההיסטוריה של החיפוש אחר הזכות הזאת׳, אומר שסטוב, ׳ואם הוא לא מצא אותה זו בוודאי לא ״אשמתו״׳ . ה...
אל הספר