׳על מאזני איוב׳ – שסטוב נגד התבונה [ 81 ] על האכילה מפרי עץ הדעת ומזהיר שכל האוכל ממנו ימות . ואילו הנחש טוען שהאכילה מהפרי לא זו בלבד שלא תגרום למוות ( לא מות-תמותון ) , אלא שאם יאכל ממנו האדם ייעשה דומה לאל עצמו ( ׳והייתם כאלהים׳ ) . ׳לא תאכלו ממנו [ . . . ] פן-תמותון׳, אומר אלוהים ; ׳ונפקחו עיניכם׳, אומר הנחש . המטפיזיקה של הידע בבראשית קשורה לחלוטין למטפיזיקה של הקיום . אם אלוהים דיבר אמת – הידע מוביל למוות . אם הנחש דיבר אמת – הידע משווה את מעמד האדם לזה של אלוהים . זו הייתה השאלה הראשונה שהוצבה לפני האדם 0 הראשון, וזו השאלה המוצבת לפנינו ברגע זה . עם זאת, שסטוב היה סבור שלאדם הראשון היה סוג מסוים של ידע עוד לפני החטא והנפילה מגן עדן . שהרי האל הפקיד בידי האדם את המשימה להעניק שמות לבעלי החיים . שסטוב ראה את סוג הידע שהיה לאדם לפני החטא בגדר ידיעה ׳ש . . . ׳ ( hoti ) , דהיינו ידע העוסק בניסיון הקיומי . ואילו הידע שהנחש הציע לחוה הוא הידע העוסק ב׳למה׳ ( dioti ) , דהיינו בהסבר . אך לאדם הראשון לא היה די בידיעה ׳ש . . . ׳ ( hoti ) , בדיוק כמו שאלפי שנים אחריו לא הסתפק בה קאנט . במבוא...
אל הספר