׳על מאזני איוב׳ – שסטוב נגד התבונה [ 77 ] להתמוטטות כוללת של החיים התבוניים . על כן הוא מפציר בהם להאמין כי גם אם טעה האדם בשיפוטו בנוגע לאמת, אל לו להתייאש . עליו להוסיף לחפשה באמצעות הלוגוס, שכן הוא הדרך היחידה אליה . ההזהרה של סוקרטס מפני המיזולוגיה היא בעיני שסטוב עמוד התווך של החשיבה הפילוסופית, שלא סמכה על דבר מלבד ההיגיון . במשך מאות שנים הייתה הפילוסופיה מעוגנת באמונה כי ניתן להגיע לאמת אך ורק בעזרת ההיגיון . אריסטו לימד אותנו כי האמת אינה מושא של חקירה חופשית, ובין שידיעת האמת נסמכת על הניסיון, על שיפוט סינתטי או על אינטואיציה, הכול מתמצה בכך שהיא כופה את עצמה עלינו, מכריחה אותנו לקבל אותה . לא 1 אמר אריסטו קיימת אפשרות אחרת . ׳כבול על ידי האמת עצמה׳, 1 על פרמנידס, והוסיף : ׳את ההכרח אי אפשר לשכנע׳ . קאנט, בעיני שסטוב, היה במידה רבה מי שפרץ דרך חשובה בביקורת התבונה . בניגוד להגל, שטען כי הממשי הוא התבוני, תקף קאנט את ההנחה המטפיזית המסורתית כי העולם הוא תבוני בתכליתו, ומכך הסיק שההבנה הרציונלית שלנו אינה משקפת את המציאות כמו שהיא בהכרח . ואולם הפחד מהשרירותיות שבהעדר חוקיות בת...
אל הספר